מדוע זה קורה?

הפרעה מסוג שעון ביולוגי דחוי (Delayed sleep-phase syndrome) הוא שמה של בעיה בפעילותו של השעון הפנימי המווסת את שעות השינה והערות של הגוף.

כל בני האדם נולדים עם "שעון ביולוגי" פנימי. זו הסיבה לכך שבעלי חיים מסוימים הם פעילי לילה (למשל ינשופים) ובעלי חיים אחרים פעילים בשעות היום – כמו בני האדם. אותו שעון ביולוגי "מתקתק" על פי דפוס גנטי, קוד גנטי, שאיתו נולדים.

בגוף האדם ישנם הורמונים המופרשים רק בשעות מסוימות לפי תזמון השעון הפנימי. לאורך היממה חל שינוי קל בטמפרטורת הגוף, בתחושת הרעב ובריכוז וקיים הבדל בתחושת הערנות והישנוניות. כל השינויים הללו תלויים בתפקודו של השעון הביולוגי הגנטי.

פעילותו של השעון הביולוגי מתווכת בעיקר על ידי חשיפה לאור ולחושך. ברשתית העין ישנם קולטנים לכמות האור הנכנסת אליה וכשעוצמת העור קטנה הקולטנים משדרים את המסר למוח. בתגובה לכך, בלוטת האצטרובל במוח מתחילה להפריש לזרם הדם חומר הנקרא מלטונין. הפרשתו ורמתו בדם הולכת ועולה במשך שעות הערב והלילה הראשונות ונפסקת לאחר מכן.

הגנים המקודדים את השעון הביולוגי יכולים להכיל שונות גנטית מסוימת בין אדם אחד לאחר (לכן לחלק מהאנשים עיניים חומות ולאחרים כחולות או ירוקות). אצל חלק מבני האדם ישנה שונות גנטית בגנים האחראים לשעון הביולוגי, וכך נוצר דפוס ערות ושינה שאינו תואם את רוב האוכלוסייה. אלו הם מצבים של הפרעה בשעון הביולוגי.

ההפרעה השכיחה ביותר היא מצב של שעון ביולוגי דחוי, שבו האדם מתפקד מעט כמו ינשוף: ערני, מרוכז ותפקודי יותר בשעות הערב והלילה, ונוטה לישון עד מאוחר ולהקיץ מאוחר באופן טבעי. חשוב לזכור שאין זו בחירה! הקידוד הגנטי שאיתו נולדים קובע את תזמון הערות והשינה הטבעי.

 

מהן השפעותיו של שעון ביולוגי דחוי?

 העולם מתפקד בשעות היום ורוב האנשים מותאמים לכך. פעמים רבות, מצב של שעון ביולוגי דחוי יוצר בעיה תפקודית – לסובלים ממנה קשה להירדם ולהתעורר בזמן והם מתמודדים עם איחורים מרובים למסגרות העבודה והלימודים, קושי משמעותי להתרכז וללמוד בבית הספר, ותפקוד ראוי בעבודה בשעות הבוקר.

לעיתים קרובות יש חסך כרוני בשעות שינה שכן קשה להירדם עד שעה מאוחרת, אך מצליחים לקום בזמן בשל ההכרח ומשמעת עצמית, כך שבמשך היום ישנה עייפות עד ישנוניות יתר ממש. עוד יכולים להיות תסמינים שמתאימים להפרעות קשב וריכוז בשל חסך השינה ובשל הקושי לתפקד להתרכז בבוקר שהוא חלק מדפוס הערות והשינה הדחוי.

יכולה גם להיות השפעה לרעה על מצב הרוח מכיוון שפוטנציאל התפקוד וההישגים הקיים מתקשה לבוא לידי ביטוי, מצב היוצר תסכול ואכזבה.

לעיתים קרובות, הפער בין הנדרש לבין הדפוס התפקודי המוכתב על ידי השעון הביולוגי יוצר מתח מול ההורים, המורים והמעסיקים שתופסים את המצב כעצלנות, חוסר מוטיבציה או הפרעה פסיכולוגית. הסביבה יכולה לצפות מהמתמודדים עם הבעיה שפשוט ישנו הרגלים , אך ההפרעה נוצרת בשל תכונה גנטית ואינה תוצאה של בחירת הרגלים כאלו או אחרים.

 

איך מטפלים?

•  הקפדה על הרגלי שינה והרגלי חשיפה נאותים לאור וחושך, עם נטילת מלטונין בצורת גלולה או סירופ (זהו הטיפול היעיל ביותר)
• נטילת מלטונין בתזמון קבוע ודומה כל ערב מסייעת לעשות "חיקוי" מלאכותי של התהליך הטבעי שאמור להתרחש (מלטונין נרכש בצורת הכנה רוקחית ודורש מרשם)
• חשיפה לאור רב בשעות הבוקר והפחתת חשיפה לאור בערב ובלילה. הסביבה מלאה תאורה מלאכותית (גופי תאורה, מסכי מחשב, טאבלטים, טלפונים חכמים וכדומה) ומכיוון שהפרשת מלטונין מושפעת מאור חלק מהטיפול הוא התאמת החשיפה לאור לתאורה הטבעית בחוץ

נכתב בסיוע ד"ר עמית גרין, פסיכולוג מומחה לרפואת שינה וסמנכ"ל תפעול ומחקר של מערך מכוני השינה באסותא וד"ר לילך קמר, רופאת שינה, מנהלת רפואית של מערך השינה באסותא

 

לפרטים נוספים, יצירת קשר וקביעת תור לחצו כאן >