ניתוחי שד

סרטן השד – מחלת הסרטן הנפוצה ביותר בישראל ובעולם המערבי – הוא מצב רפואי שמוקדשת לו תשומת לב רבה מצד הקהילה הרפואית, אנשי המחקר וחברות התרופות – ויש לו, לפיכך, מגוון רחב של אפשרויות טיפול.

באופן מסורתי, חלק מרכזי בטיפול הוא הטיפול הניתוחי, ומטרתו להסיר את התאים הממאירים שהתגלו בשד. הטיפולי הניתוחי יחד עם הטיפול הקרינתי, נחשבים לטיפולים "מקומיים" (משום שיש להם השפעה על אזור השד בלבד).

במקביל, קיימים גם טיפולים "מערכתיים" (סיסטמיים, שיש להם השפעות על כל הגוף), והם כוללים כימותרפיה, טיפולים ביולוגיים וטיפולים אנטי-הורמונליים.

טיפול ניתוחי

הטיפול הניתוחי בסרטן השד החל כבר בסוף המאה ה-19: ב-1894 בוצע ניתוח הכריתה המלאה הראשון – ומאז הולך וקטן היקף הניתוח, תוך שמירה קפדנית על כך שהדבר לא יפגע בסיכויי הריפוי.

כיום, עם התקדמות הרפואה, קיימים ניתוחים שונים המאפשרים להסיר את הגידול הסרטני בלבד, ולשמור על מרבית השד.

הניתוחים לטיפול בסרטן השד מתחלקים לשתי קבוצות: הראשונה – ניתוחי כריתת שד (הסרה שלמה של השד). השנייה – ניתוחים משמרי שד (כריתת הגידול בלבד) בהם מסירים רק חלק מהשד. באנגלית הסוג הזה מכונה BCT או Breast Conserving Treatment – טיפול משמר שד.

הניתוחים מהקבוצה הראשונה כוללים הסרה מלאה של השד, כאשר הנפוץ והמוכר ביותר מביניהם – מסטקטומיה mastectomy.

הניתוחים מהקבוצה השניה הם רדיקליים פחות - למפקטומיה lumpectomy ובהם כירורגית השד לא מסירה את השד כולו – אלא רק חותכת ממנו את הרקמה הסרטנית ומסירה את הגידול בלבד.

כאשר זה מתאפשר מבחינה רפואית וכשהמטופלת מעוניינת בכך – ניתן לבצע ניתוח חלקי. אין הבדל בין הניתוחים בכל הקשור לסיכויי ההחלמה, הצורך בכימותרפיה או בטיפול אנטי הורמונלי ובסיכון להתפתחות גרורות.

בניתוח חלקי מוסיפים הקרנות לשד לאחר הניתוח, (רדיותרפיה) – וכך מצמצמים את הסיכון לחזרת הגידול, ומשווים אותו לסיכון לחזרה שלו לאחר ניתוח לכריתה מלאה.

כמה מהר צריך לבצע את הניתוח?

ברוב המקרים, לא מדובר במצב חירום שמחייב כניסה מיידית לחדר הניתוחים, כמו למשל במצב של פצוע ראש מתאונת דרכים. גם כך ההלם של שבגילוי הסרטן הוא גדול, התחושה היא ש"השמיים נופלים עלייך" – והרופאים ממליצים בדרך כלל לקחת כשבועיים-שלושה, כדי לקבל החלטה באופן מושכל ורציונלי. ובעיקר כדי להשלים את הבירור המלא הדרוש טרם הניתוח.

תאי הסרטן גדלים לאט, ועוד כמה ימים לא ישנו את התחזית להתפתחות המחלה (הפרוגנוזה) או יפחיתו מסיכויי ההחלמה של המטופלת. מנגד: הזמן הזה של עיבוד ועיכול יאפשר לקבל החלטות יותר טובות ומותאמות אישית – ולא מתוך לחץ.

חשוב למצוא כירורגית שד שאיתה או איתו יש כימיה טובה, שניתן לדבר איתם בגובה העיניים. מציאה של רופאה או רופא שאיתם השיח פתוח והקשר טוב, ושההרגשה היא כי "יש על מי לסמוך ואני בידיים טובות ומקצועיות" – יקלו מאוד את ההתמודדות עם קבלת ההחלטות הניתוחיות והטיפוליות בכלל.

כיצד מחליטים על סוג הניתוח?

ההחלטה על ביצוע ניתוח ועל סוג הניתוח שיבוצע, היא החלטה משותפת למטופלת ולרופאה שלה, והיא מבוססת על מדדים רפואיים קליניים ועל ההעדפות האישיות של המטופלת. בדרך כלל, אפשר לבחור בין הסרת הגידול בלבד (למפקטומי) לבין הסרת כל השד (מסטקטומי). כל הניתוחים מתבצעים בהרדמה מלאה.

כעיקרון, השיקולים שמנחה את המנתחת, בדיון משותף עם האונקולוגית המטפלת ורצוי בישיבה רב מקצועית (כפי שקיימת באסותא רמת החייל) כוללים את מאפייני המחלה וגודלה, מיקום הממצא בשד ואת מצבה הבריאותי הכללי של המטופלת ומחלות הרקע שהיא סובלת מהן.

לעיתים אין מנוס מביצוע ניתוח לכריתה מלאה. למשל: בשד עם מספר מוקדי גידול בתוכו, וכן סוג נדיר של המחלה הנקרא "סרטן שד דלקתי" (Inflammatory Breast Carcinoma) עם זאת, גם במצבים כאלו, ייתכן שקיימות טכניקות ניתוחיות שונות, שיעמדו לבחירה של המטופלת.

כיום מעדיפות מרבית המטופלות לעבור כריתת שד חלקית. הגם שהניתוח מחייב תוספת של הקרנות, קל יותר להתמודד איתו ברמה הפסיכולוגית וברמה האסתטית נותר השד עם צלקת, שהיא לרוב קטנה ונחבאת. אם מבחינה רפואית אפשרי לבחור בין כריתה מלאה לחלקית – זוהי בחירתה הבלעדית של המטופלת.

אם הוחלט על כריתה מלאה (מסטקטומי) ישנה החלטה נוספת לקבל - לבצע שחזור שד באופן מיידי במהלך הניתוח להסרת השד, לבצע אותה בניתוח נפרד לאחר תום הטיפול בסרטן השד, ואפשר גם להחליט לא לשחזר את השד כלל. כל אישה – והעדפה האישית שלה.