אפיון הדרגה של סרטן השד

בירור הפיזור הגרורתי

אחד המאפיינים של גידולים סרטניים הוא היכולת שלהם לשלוח גרורות לאיברים מרוחקים. לנוכחותן של הגרורות המרוחקות השפעה על ההחלמה ועל אופן הטיפול, ולכן יש חשיבות לבירור פיזור הסרטן בגוף. האיברים שבהם שכיח למצוא גרורות מסרטן השד הם העצמות, הכבד, הריאות והמוח.

בדיקות ההדמיה העיקריות היכולות לשמש לבירור גרורתי כוללות אולטרסאונד של הבטן, מיפוי עצמות, טומוגרפיה ממוחשבת (CT) של החזה, הבטן והאגן ומיפוי באמצעות חומרים פולטי פוזיטרונים (PET-CT).

השילוב המקובל, על פי רוב, הוא ביצוע PET-CT.

בדיקת מיפוי באמצעות חומרים פולטי פוזיטרונים (PET/CT – Positron Emission Tomography) אפקטיבית מאוד באיתור של מקומות בהם פעילות מוגברת של חלוקת תאים, האופיינית לגידולים ולגרורות. בשילוב עם טומוגרפיה ממוחשבת (CT) מתקבל כלי הדמיה, היכול להבדיל בין ממצא גרורתי לממצא שאינו כזה ולאפיין אותו בצורה מיטבית גם מבחינת הגודל והמיקום.

חשוב לדעת שמרבית גידולי השד הם מאוד רגישים ל-PET (וכך גם הגרורות שלהם – יהיה קל לזהות גרורות, אם הן קיימות), אם ניתן לראות את המחלה ב-PET – זוהי הבדיקה הטובה ביותר לאבחון של פיזור גרורתי. בנוסף, ה-PET נחשב לאמצעי מעקב מצוין להצלחת הטיפול.

במצבים מסויימים, בדיקת תהודה מגנטית (MRI) עשויה לעזור בשלילת או באישור נוכחות גרורות.

אפיון הדרגה של סרטן השד

השיטה המקובלת כיום להערכת שלב ממאירות השד מבוססת על מאפייני הגידול עצמו, על נוכחות או היעדר של גידול בבלוטות לימפה אזוריות (בעיקר בבית השחי) וכן על נוכחות או היעדר גרורות מרוחקות (מעבר לבלוטות הלימפה האזוריות).

שיטה זו נקראת TNM (Tumor, Nodes, Metastases, ובעברית – גידול, בלוטות לימפה, גרורות). היא נהוגה ברפואה זמן רב, ואינה כוללת מאפייני גידול רבים אחרים המשמשים כיום להחלטות טיפוליות והערכת צפי להחלמה.

חשוב להבהיר כי חיזוי סיכויי ההחלמה בשיטת ה-TNM הוא סטטיסטי, וגם כשההערכה היא שמדובר במחלה מתקדמת על סמך הממצאים בשד ובבלוטות – החלמה מלאה בהחלט אפשרית.

גודל הגידול

לגודל הגידול חשיבות בהחלטה על סוג הניתוח.

הגודל הכולל של הגידול הוא שמכתיב, בדרך כלל, את היקף הניתוח (הכוונה היא לכריתה מלאה מול כריתה חלקית של השד). לפיכך, היקף הניתוח איננו משקף בהכרח את חומרת המחלה.

דרגת הגידול (Grade)

גידולים דוקטליים מחולקים לשלוש קבוצות לפי הדרגה שלהם: מספר התאים הנמצאים בחלוקה, המראה של מבנה הרקמה ומראה התאים עצמם.

ככל שהדרגה נמוכה יותר כך יש פחות תאים בחלוקה, ומראה הרקמה והתאים דומים יותר לרקמה תקינה. לגידולים כאילה יש נטייה להתנהגות פחות אלימה.

מסיבות שונות, בגידולים לובולריים בדרך כלל לא נקבעת דרגה. יש המתייחסים אליהם כמקבילים לגידולים דוקטליים בדרגה 2. לגידולים לובולריים יש נטייה להיות "חמקניים": הם עשויים להיות רכים יותר מגידולים אחרים, ובכך "לחמוק" בבדיקה ידנית. נוסף על כך, שכיח יותר שפעמים רבות לא רואים את הגידולים האלה בממוגרפיה.