טיפול כימותרפי בסרטן שד

טיפול כימותרפי הוא מתן של תרופות בדרך כלל באמצעות עירוי לווריד במרפאה אונקולוגית, ביחידת אשפוז יום. התכשירים שנעשה בהם שימוש הם ממשפחה של תרופות ציטוטוקסיות (cytotoxic), תרופות רבות עוצמה שיש להן יכולת לחסל תאים או לעכב את חלוקתם.

לתאי הסרטן יש נטייה להתחלק במהירות – ולכן התרופות הללו נחשבות ליעילות במלחמה בהם. עם זאת, מכיוון שמדובר בטיפול מערכתי (סיסטמי; כזה שמשפיע על כל הגוף) ולא מקומי (נניח: מריחת משחה על אזור כואב) – יש לו השפעות גם על תאים בריאים שמתחלקים במהירות, כמו תאי השיער, רירית הקיבה ומוח העצם.

מדוע אנו נזקקים לטיפול כימותרפי, אם בוצע ניתוח מוצלח להסרת הגידול, והתשובה הפתולוגית אישרה שכל הגידול הוסר מהשד, ושולי הכריתה היו נקיים וחופשיים מתאים ממאירים? התשובה היא שהסרטן יכול לחזור ולהתפתח אפילו מתא סרטני אחד בודד – ואנחנו רוצים לוודא שלא נותר בגוף החולה אפילו תא אחד שכזה.

לכן, פעמים רבות, בייחוד בסרטן שד שזוהה בשלב מוקדם הכימותרפיה אינה באה כטיפול שמטרתו לרפא (ניתוח הכריתה עשה זאת) – אלא בבחינת "טיפול מונע שנועד לוודא שהמחלה לא תחזור.

סוגי התרופות הכימותרפיות ואופן הטיפול

באונקולוגיה קיימות היום יותר מ-10 קבוצות של תרופות כימותרפיות. שתיים מהן נחשבות ליעילות במיוחד בטיפול בסרטן שד: אנתראציקלינים (Anthracyclines; תרופות כמו אדריאמיצין ואפירוביצין, המשבשות את החומר הגנטי של התא) וטקסנים (Taxanes; תרופות כמו פקליטקסל ודוסטקסל, המשבשות את מנגנון ההתחלקות של התאים).

לכל אחת מהתרופות יש יתרונות וחסרונות ותופעות לוואי שונות. כל אישה תקבל הסבר מלא טרם הטיפול בשיחה מסודרת עם האונקולוגית.

בדרך כלל ניתן שילוב של תרופות (יותר מתרופה אחת) כדי להגביר את יעילות הטיפול, שכן כל תרופה עובדת על מנגנון אחר של התא (נניח: אחת פוגעת בחומר התורשתי שלו, השנייה במעטפת שלו והשלישית בגרעין שלו) – וכך מצליחים להגדיל את אחוזי הריפוי מהמחלה.

טיפולים כימותרפיים ניתנים במרווחים של כמה שבועות זה מזה. הטיפול ניתן בישיבה על כורסה וקבלת התרופה בעירוי לווריד) –לעירוי של מהתרופות מוספות תרופות נגד בחילות למשל, ובמקביל תצויידי במבחר תקופות לקחת בבית, וכן בזריקות לשמירה על מערכת החיסון. מומלץ ביותר לבצע את כל ההוראות באופן מלא.

בדרך כלל הכימותרפיה ניתנת כסדרה של טיפולים ("קורסים במהלך תקופה של 4 עד 6 חודשים, בהפרש של שבוע, שבועיים או 3 שבועות בין טיפול לטיפול, תלוי בפרוטוקול. הטיפול הכימי יכול להינתן לאחר ניתוח הכריתה (אלא אם הוחלט על טיפול בפרוטוקול ניאו-אג'ובנטי שניתן טרם הניתוח). בדרך כלל מתחילים בטיפול עם חזרת התשובה הפתולוגית - כחודש עד חודש וחצי לאחר הניתוח.