ביופסיה של השד

אם בדיקת הדמיה או בדיקה ידנית אצל כירורגית שד העלתה חשד לממצא בשדיים (למשל גוש או הסתיידות) יש צורך ליטול דגימת רקמה (ביופסיה) מן הממצא, כדי לבדוק אותה תחת המיקרוסקופ. הסיבה לכך היא שממצאים בהדמיה כמו ממוגרפיה, אולטרסאונד או MRI יכולים להיחשד כממאירים – אבל רק ביופסיה מהווה הוכחה ודאית וחד משמעית לקיום תהליך סרטני.

דגימת הביופסיה (הנקראת גם "פתולוגיה") נותנת לרופא מידע רב על הממצא החשוד: קודם כל – האם מדובר בגידול ממאיר (סרטני) או שפיר (לא סרטני); אם מדובר בסרטן – מאיזו סוג הוא? (לדוגמה: דוקטלי או לובולרי); מהי רמת האגרסיביות שלו; באיזו דרגה הגידול; ועד כמה הוא רגיש להורמונים ולחלבונים שונים (הדבר יכול להשפיע על הטיפול).

אם תוצאת הביופסיה חיובית, כלומר מתגלה מחלה ממאירה, לעתים יידרשו בדיקות נוספות לבדיקה מדויקת יותר של השד או במטרה לבדוק האם הסרטן שלח גרורות לאיברים מרוחקים.

דגימת תאים מהשד

כעיקרון, קיימות 4 שיטות מרכזיות לדגימת תאים מהשד: דגימת מחט עדינה (FNA); דגימת מחט עבה (Tru Cut); דגימת מחט עבה בוואקום (Mammotome); וביופסיה ניתוחית (Excisional Biopsy / Incisional Biopsy).

דגימת מחט עדינה משמשת כיום לדגימת בלוטות הלימפה בלבד או לשאיבת ציסטות; דגימת מחט עבה היא שיטת הביופסיה הנפוצה והשגרתית ביותר; דגימת מחט עבה בוואקום משמשת כאשר יש הסתיידויות בשד; ביופסיה ניתוחית אבחנתית כמעט ולא מבוצעת כיום – אלא במקרים שבהם לא הצליחו הרופאים לעמוד על טיבם של הממצאים (לדוגמה: כאשר יש חשד קליני במישוש, אבל הביופסיות חוזרות עם תוצאה שלילית). אלה הבדיקות הקיימות:

דגימת מחט עדינה (FNA – Fine Needle Aspiration)
דגימת מחט עדינה הייתה נהוגה בעבר כשיטה שגרתית של ביופסיית שד, אולם בשל המידע המועט שהיא מספקת (האם התא ממאיר או שפיר בלבד; בלי היכולת לספק מידע נוסף כמו סוג הגידול ורגישותו להורמונים) ואחוז השגיאה הגבוה שלה (ב-30% מהמקרים היא יכולה לפספס גידול סרטני וב-0.5% מהמקרים היא נותנת תשובה חיובית כוזבת – כאילו שיש סרטן, בעוד שבפועל הכל בסדר) משתמשים בה כיום כמעט רק לדגימת בלוטות הלימפה בבית השחי.

להתפשטות הגידול לבלוטות הלימפה יש חשיבות אבחונית וטיפול – גידול כזה יוגדר כבר “locally advanced” ("מפושט מקומית"; כלומר עדיין לא מדובר בגידול עם גרורות מרוחקות, אך הממאירות הגיעה לבלוטות הלימפה), ופעמים רבות הדבר יוביל לביצוע טיפול ניאו-אג'ובנטי (טיפול כימותרפי עוד לפני ניתוח הכריתה).

ביופסיית שד תחת אולטרסאונד

אם בדיקת ממוגרפיה, אולטרסאונד, MRI (דימות בתהודה מגנטית) או בדיקה ידנית אצל כירורג שד העלתה חשד לממצא סרטני בשדיים – יש צורך ליטול דגימת רקמה (ביופסיה) מן הממצא, כדי לבדוק אותה תחת המיקרוסקופ.

דגימת מחט עבה (Tru Cut או CNB – Core Needle Biopsy)
בניגוד לביופסיה עם מחט דקה שבה נלקחים תאים בודדים בלבד – בביופסיה בדגימת מחט עבה נוטלים מהמטופלת קטעי רקמה שלמים (קטנים מאוד).

בדרך כלל נלקחים 7-1 גלילים של רקמה מהגוש או מהממצא החשוד – וכולם עוברים בחינה במעבדה תחת מיקרוסקופ. הבדיקה נחשבת למדויקת מאוד (95%-98% דיוק) ונדיר שצריך לחזור עליה. לאחר שהנבדקת קיבלה הרדמה מקומית, מבצע הרופא חתך קטן של כ-2 מ"מ – ודרכו נכנס כדי ליטול דגימות רקמה. הבדיקה מבוצעת בהנחיית אולטרסאונד (אם הממצא המחשיד נתגלה באולטרסאונד) או בהנחיית ממוגרפיה (אם הממציא המחשיד נתגלה בממוגרפיה) והיא אורכת כמה דקות.

המידע שמתקבל מניתוח תוצאות הבדיקה הוא מאוד מפורט: לא רק אם הרקמה היא אכן סרטנית או אם לאו, אלא גם מידע רב על מאפייני הגידול – כמו רצפטורים (קולטנים) להורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, רגישותו לחלבונים שונים, מידת האגרסיביות שלו וכך הלאה.
דגימת מחט עבה עם שאיבת ואקום – ממוטומיה (Large Core Needle Biopsy Vaccum Assisted/Mammotome)
בדיקה זו מבוצעת בכמה מקרים, ובהם בירור הסתיידויות, בירור של קבוצות של הסתיידויות; גידול רב-מוקדי (ש"מחולק" לכמה חלקים בתוך השד); וכן במקרה של גידולים קטנים שנראים בממוגרפיה ואך לא מצליחים לצפות בהם באולטרסאונד. בדיקת הממוטומיה אורכת כחצי שעה והיא מבוצעת בהרדמה מקומית, בהנחיית ממוגרפיה (אם הממציא המחשיד נתגלה בממוגרפיה) או MRI (אם הממציא המחשיד נתגלה ב-MRI).

בשיטה זו משתמשים במחט עבה המוחדרת סמוך לממצא החשוד. בדופן המחט נפתחת מגרעת, ובאמצעות ואקום נשאב חלק מהרקמה החשודה אל חלל המחט. ניתן לקבל מספר רב של דגימות ללא הוצאה והחדרה חוזרת של המחט, ובסה"כ מקובל להוציא כ-14 גרם רקמה לצורך דגימתה.

כדי למנוע קושי בזיהוי מיקום הגידול, משאיר הרנטגנולוג קליפ (סיכה מתכתית קטנה של 3-2 מילימטר עשויה מטיטניום), במטרה לסמן את המיקום המדוייק של הביופסיה – לצורך מיקום הניתוח העתידי, במידת הצורך.

קליפ הטיטניום נשאר בשד גם אם לא נתגלתה כל מחלה – ואין לו כל השפעה שהיא על מהלך החיים התקין: הוא לא מונע ביצוע של MRI בעתיד (כלומר: הוא MRI compatible); לא יכול לעורר כל תגובת דחייה חיסונית של הגוף (לא מדובר ב"שתל זר"); לא מצפצף או מונע מעבר בגלאי מתכות או בשדה התעופה; אין לו כל השפעה אחרת על הגוף.