אי פריון מוגדר ברפואה כחוסר יכולת להשיג הריון ספונטני, במשך שנה של קיום יחסי מין ללא אמצעי מניעה. כ-10%-15% מכלל הזוגות נתקלים בבעיה. יש לדעת שבניגוד למיתוס, הקושי אינו מצוי על פי רוב דווקא אצל האישה. בכ-40% מהמקרים, מקור בעיות הפוריות הוא באישה, בכ-40% מהמקרים מקור הבעיה בגבר, בכ-20% מהמקרים הבעיות נובעות משילוב של שניהם או מגורמים בלתי ידועים (אידיופתיים).

 

הסיבות שעלולות להוביל למצב של אי פריון

• בעיה מכנית - כלומר חוסר יכולת מפגש בין הזרע לביצית, גם אם הזרע והביצית תקינים, במקרים אלו קיימת בעיה של חוסר בחצוצרות, מולד או בעקבות ניתוחים, חצוצרות חסומות או הידבקויות סביב השחלות המונעות את מעבר הביצית לחצוצרה במהלך הביוץ.
• בעיה הורמונלית - שחלות אשר אינן מתפקדות באופן תקין, כלומר אין ביוצים טבעיים ויש צורך בטיפול הורמונלי לגיוס זקיקים.
• תגובת השחלה לגירוי ההורמונאלי תקבע את פרוטוקול הטיפול.
• זרע באיכות ירודה ביותר אשר מונע הגעת כמות מספקת של זרעונים לחצוצרה והפריית הביצית בתנאים טבעיים.
• חוסר זרע מוחלט המחייב שאיבת זרע ישירות מהאשכים.
• בעיות אנטומיות ברחם כגון הידבקויות, רירית דקה, שרירנים או פוליפים.

 

בכל אחת מהקבוצות יש תתי קבוצות, כגון אנדומטריוזיס (מחלה שבה רקמת רירית הרחם מתפתחת על אברי האגן מחוץ לרחם עצמו, מצב הגורם הן להידבקויות והן לירידה באיכות וכמות הביציות), בעיות שונות בצוואר הרחם והימצאות של נוגדנים כנגד תאי זרע.

התאמה לטיפולי פוריות: למי מתאימים טיפולי פוריות?

במקור פותחה ההפריה החוץ גופית עבור נשים שסבלו מחסימה בחצוצרות או היעדר שלהן, בעקבות זיהומים או ניתוחים קודמים. לנשים אלו לא היה כל סיכוי להרות ללא טיפול המאפשר את הוצאת הביציות מהשחלות ויצירת מפגש "מלאכותי" עם הזרע בתנאי מעבדה.

בהמשך, נמצא כי הפריה חוץ גופית מציעה פתרון לבעיות פריון שטיפולים אחרים לא הצליחו לפתור וכן לזוגות שאצלם כלל לא זוהתה הסיבה לבעיית הפריון. כיום מופנים לטיפולי הפריה נשים וגברים מארבע סיבות עיקריות:

• בעיה חסימתית בחצוצרות
• זרע חלש
• כישלון של טיפולי הפריה מקובלים, כמו הזרעה עם השראת ביוץ
• גיל מתקדם, 39 שנה ויותר

 

לשם הצלחת טיפול IVF דרושים ביציות תקינות, זרע פורה ורחם תקין המסוגל לשמור על הריון. הפריה חוץ-גופית מהווה מוצא לזוגות, לאחר שנוסו שיטות אחרות לטיפול באי-פוריות.