ב-25 ביולי 1978 באה לעולם תינוקת המבחנה הראשונה בעולם, לואיז בראון, היום בת יותר מארבעים וחמש ובעצמה אם לילדה. ארבע שנים לאחר מכן (ב-22 בספטמבר 1982), נולדה בארץ תינוקת המבחנה הישראלית הראשונה-  מגישת הטלוויזיה רומי נוימרק.

הפרוצדורה התבססה, הפכה לפופולארית, וזכתה לשם הפריה חוץ-גופית (או "הפריית מבחנה" בלשון הדיבור). היא ידועה גם בשמה המקצועי In Vitro Fertilization, או בקיצור IVF.

בעולם מעריכים כי עד היום נולדו בשיטת ה-IVF יותר מ-5 מיליון תינוקות. בישראל מבצעים מדי שנה יותר מ-45אלף מחזורי טיפול של הפריה חוץ-גופית, מה שהופך אותנו לשיאני העולם במספר טיפולי ה-IVF ביחס לגודל האוכלוסייה. מעריכים כי בשנים האחרונות כ- 5% מהילודים שנולדים כל שנה בישראל נוצרו בתהליך הפריה חוץ גופית 

 

 

 מתי פונים לטיפול?

אי-פריון מוגדר כאשר זוג המקיים יחסי מין באופן סדיר ללא שימו באמצעי הגנה לא מצליחים להשיג הריון ספונטני במשך שנה. יש מקרים בהם נדרש בירור לליקוי פוריות כבר לאחר תקופה של כחצי שנה ובכלל זה:  נשים מעל גיל 35, בעיית פריון ידועה אצל בן או בת הזוג, אנדומטריוזיס, ניתוחי חצוצרות בעבר ,הפרעות ביוץ, הפרעות ידועות בזרע או בתפקוד מיני וכו' )

קצת מספרים: כ-%-15% מכלל הזוגות המעוניינים בהיריון יהיו עם ליקוי פוריות . כ-40% מהבעיות מיוחסות לאישה; כ-40% מהבעיות מיוחסות לגבר; והיתר (20%) נובעות משילוב של שניהם או מגורמים בלתי ידועים (אידיופתיים).

 

חוסר פוריות מוחלט יכול לנבוע מכמה סיבות: חסימת חצוצרות, שחלות שלא מייצרות ביציות (למרות טיפול תרופתי) או מחוסר מוחלט של תאי זרע (שבא לידי ביטוי בשתי בדיקות נפרדות לפחות).

הסיבות לתת-פוריות כוללות: חוסר ביוץ יחסי שבו אפשר לטפל בעזרת תרופות, ירידה בריכוז/תנועתיות, או איכות  תאי הזרע, חסימה חלקית של החצוצרות, הידבקויות סביב השחלות או החצוצרות, אנדומטריוזיס (מחלה שבה רקמת רירית הרחם מתפתחת על אברי האגן), שורה של בעיות ברחם (כמו שרירנים, פוליפים והצטלקות של רירית הרחם), בעיות שונות בצוואר הרחם והימצאות של נוגדנים כנגד תאי זרע.

 במקור, מי שפיתח את ההפריה החוץ-גופית עשה זאת עבור נשים שסבלו מחסימה בחצוצרות או היעדר שלהן, בעקבות זיהומים או ניתוחים קודמים. לנשים האלו לא היה כל סיכוי להרות ללא טיפול המאפשר להוציא את הביציות מהשחלות וליצור מפגש "מלאכותי" עם הזרע.

 

בהמשך מצאו כי הפריה חוץ-גופית מציעה פתרון לבעיות פריון שטיפולים אחרים לא הצליחו לפתור, ואפילו לזוגות שאצלם כלל לא מצאו בעיה של אי-פריון (כלומר: אצל זוגות עם אי-פריון על רקע בלתי מוסבר).

לשם ההצלחה של טיפול IVF דרושים ביציות תקינות, זרע פורה ורחם תקין ו

הפריה חוץ-גופית מהווה טיפול פוריות מתקדם ולרוב מוצע  , לאחר ניסיונות  של טיפולי פוריות בסיסים יותר.

 

לפני התחלה של תהליך IVF, מבצעים את הבדיקות הבאות (בהתאם לנתונים הרפואיים):

• פרופיל הורמונלי מלא – ביום 2-5 של המחזור
• בדיקת זרע של בן הזוג. את הזרע יש לתת בכלי סטרילי ואנחנו בודקים אותו תחת מיקרוסקופ. למטופלים דתיים או חרדים אנחנו מציעים קונדום מיוחד לצורך איסוף זרע בעת מגע מיני.
• בדיקות להדגמת השלמות האנטומית של איברי המין של האישה: צילום רחם, היסטרוסקופיה, לפרוסקופיה.
• בדיקות לשלילת מחלות כרוניות, זיהומיות או אחרות.
• כל המידע שנאסף בעקבות נסיונות טיפולי פריון קודמים ו/או סיבוכים בעקבות הטיפול.
• הבדיקות האלו חשובות כדי להרכיב תמונה קלינית שלמה, ולהתאים את הטיפול הרפואי המדויק לבעיה שממנה סובלים המטופלת או המטופל. הבדיקות יכולות לגלות חוסר פוריות מוחלט, תת-פוריות או שלא לגלות כל בעיה כלל (וזה קורה כאמור בכ-20% מהמקרים).

 

 

שלבי טיפול ה- IVF- מחזור טרי

  

שם השלב	תיאור סכמטי קצר	פירוט, זמנים
גירוי שחלתי	הגדלה מלאכותית של מספר הביציות שמפיקה המטופלת (באופן נורמלי: ביצית אחת לחודש) באמצעים תרופתיים.	יש מספר פרוטוקולים לגירוי הורמונלי (תרופות מסוגים שונים, במינונים שונים) המותאמים לכל מטופלת באופן אישי. ההורמון האחרון הגורם לבשלות הסופית של הזקיק ניתן 34-38 שעות לפני מועד השאיבה המתוכנן.
שאיבת ביציות	פרוצדורה קצרה שמתבצעת בחדר ניתוח, בהרדמה כללית.	20 דקות.
הפרייה	מפגש בין הזרע לביצית במעבדה (שמים אותם בצלחת – ונותנים להם "לזרום").	מעקב יום יומי במשך 48-72 שעות כדי לוודא שהתפתח עובר הראוי להחזרה לרחם.
מיקרו מניפולציה (אופציונלי – לא נעשה תמיד)	החדרה פיסית של הזרע אל הביצית. מתבצעת על ידי אמבריולוג במעבדה תחת מיקרוסקופ.	מעקב יום יומי במשך 48-72 שעות כדי לוודא שהתפתח עובר הראוי להחזרה לרחם.
החזרת העוברים לרחם	פעולה הנמשכת מספר דקות, באמצעות צינורית דקה, שמועברת דרך תעלת צוואר הרחם. הפעולה נעשית בהדמיית אולטרהסאונד ואינה כרוכה בכאב.	החזרת העוברים לרחם נעשית בין היום ה-2 ל-5 אחרי השאיבה. התוצאות (האם נקלט הריון) מתקבלות לאחר 12-14 ימים. במשך תקופה זו הרופא המטפל ינחה לגבי הצורך בטיפול הורמונלי תומך.

 

השראת ביוץ

הסיבות והתרופות להשראת ביוץ

"השראת ביוץ" היא למעשה נטילה של תרופות המשפיעות על השחלות, וגורמות להתפתחות של יותר מזקיק אחד בכל שחלה. (הזקיק הוא גופיף המכיל נוזל, שבתוכו מתפתחת ומבשילה הביצית לקראת הביוץ).

 

באופן רגיל, בכל חודש האישה מבייצת ביצית אחת בלבד. זו הסיבה שנעשה שימוש בהשראת ביוץ, כדי להשיג באופן "מלאכותי" מספר גדול יותר של ביציות. את התרופות לגרימה של ביוץ ממשפחת הגונדוטרופינים (לרוב הורמון מגרה זקיק – FSH) נותנים מתחילת המחזור החודשי, על מנת לגייס מספר זקיקים. בדרך כלל נותנים אותן בזריקות תת-עוריות עצמאיות (שהמטופלת מזריקה לעצמה) למשך כ-8-14 ימים.

 

 

במרבית מחזורי הטיפול משתמשים באנלוגים (גרסאות תרופתיות) של GnRH. זהו חומר שהוא אגוניסט (כלומר, כזה שנקשר לקולטנים מסוימים ומפעיל אותם, וכך מעודד פעילות) ואנטגוניסט (חומר שחוסם פעילות). מטרת תרופות אלו הנה למנוע ביוץ מוקדם לפני השאיבה. שימוש בתרופות האלו מגדיל את הסיכוי לסנכרון של הזקיקים ומקטין את הסיכון להופעה של ביוץ מוקדם במהלך מחזור הטיפול. ביוץ מוקדם הוא למעשה חריגה של הביציות מתוך הזקיקים לפני ביצוע השאיבה.

 

הפעולה התרופתית הזאת חיונית, שכן אם מתרחש ביוץ מוקדם לפני איסוף הביציות, הוא גורם לאובדן כל הזקיקים השחלתיים באותו מחזור – ולכישלון של הטיפול. כדי למנוע את התופעה, משתמשים בתרופות האלו עבור רוב המטופלות.

טרם השאיבה  ( בתזמון קבוע מראש ) המטופלת תקבל זריקה של HCG או GNRH AGONISTשיגרמו לתחילת תהליך ביוצי שנדרש לצורך הבשלת הביצית והפרייתה בהמשך התאמה אופטימלית של התרופות והמינון שלהם היא אחד הגורמים החשובים להצלחת הטיפול והרופא המטפל מתאים אישית את המינון של התרופות, על פי המידע הקיים והמצטבר לגבי כל מטופלת.

 

 

המעקב אחר התפתחות הזקיקים

 

את המעקב אחר תהליך הגירוי של השחלות והתפתחות הזקיקים בתוכן מבצעים בעזרת הדמיות אולטרסאונד (בהן אנחנו מודדים את גודל הזקיקים המתפתחים ואת עובי רירית הרחם) ובדיקות דם, שמשמשות להערכת כמות האסטרדיול (E2) בדם.

לעתים משתמשים גם בבדיקות-עזר נוספות, כמו מדידת רמות הפרוגסטרון ו/או ה- LH בדם.

 

 

את בדיקות המעקב מבצעים בשעות הבוקר, ואילו את התשובות וההמלצות לגבי שינוי מינוני התרופות מקבלים בצהריים של אותו יום.

כאשר יש זקיקים שהגיעו לגודל המתאים, ורמת האסטרדיול בדם מתאימה – נותנים למטופלת את תרופוות ה"טריגר" ( שמתזמנות את הביוץ) המביא להבשלה סופית של הביציות ולהכנה שלהן לשאיבה ולהפריה חוץ-גופית.

 

 

 

סיכוני הטיפול התרופתי

הסיבוך העיקרי האפשרי בשלב זה של הטיפול הוא גירוי-יתר שחלתי (OHSS – Ovarian Hyper Stimulation Syndrome), שהוא תופעת לוואי מוכרת של טיפולי פריון, שנגרמת בגלל החשיפה של השחלה לטיפול תרופתי להשראת ביוץ מוגבר.

 

גירוי-יתר שחלתי נובע מעלייה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון בדם, והוא בא לידי ביטוי בשחלות גדולות ורגישות. נוסך על כך, עלולות להופיע גם תופעות לוואי כמו: בחילות, הקאות, שלשולים נפיחות וכאבי בטן והופעת ציסטות (זקיקים מלאים בנוזל) בשחלות. הסיבוך הזה מופיע אצל כ-10% מהמטופלות – כמעט תמיד בדרגה קלה.

את התופעה של גירוי-יתר מחלקים לשלוש דרגות על פי החומרה שלהן: דרגה קלה, בינונית וקשה.

 

במקרים הקלים המטופלות עלולות לסבול מבטן נפוחה, בחילות, הקאות ושלשולים. כדי לטפל בתסמינים האלה יש לשתות הרבה, להימנע מקיום יחסי מין, מפעילות גופנית ומהרמת משאות כבדים.

 

 

בדרגת החומרה הבינונית המטופלות עשויות לסבול מעלייה במשקל, בטן תפוחה ומתוחה, נוזלים בבטן, הפרעה בנשימה, ירידה בכמות השתן (עקב התייבשות), יובש בעור ובשיער, צמא, הקאות ושלשולים. זה קורה משום שהנוזלים יוצאים מכלי הדם ונאגרים בחללים לא רצויים (כמו חלל הבטן, הריאות והלב).

מה עושים? טיפולים לשלבים הבינוניים כוללים לרוב שתייה מרובה, מתן של נוזלים דרך הווריד, מתן נוגדי הקאה, שקילה יומית, רישום ומעקב אחר השתן ומתן נוזלים למניעת התייבשות.

 

המקרים הקשים נדירים למדי, ויכולים לכלול את כל התסמינים של המקרים הקלים והבינוניים בדרגה חמורה יותר, ובנוסף תופעות כמו: מלאות ותפיחות בטן בגובה שמעל הטבור, נפיחות באזור איבר המין, נפיחות ברגליים, דליפת נוזל מבעד לעור, קושי בנשימה, כאבים בחזה, ירידה במתן שתן (וכן מתן שתן כהה), כאבים ברגל התחתונה באזור השוק, ירידה בחלבונים והפרעות קרישת דם.

 

המצב הנדיר הזה עלול ממש לסכן את חיי המטופלת – והוא מחייב טיפול מיידי, שבו שואבים את הנוזלים מחלל הבטן (ובמקרים קיצוניים גם מחלל בית החזה), נותנים עירוי נוזלים, מזון עשיר בחלבונים ומעקב צמוד אחר תפקודי הקרישה.

כדי למנוע גירוי-יתר הרופאים המטפלים מקפידים לתת גירוי הורמונלי במינון האפקטיבי הנמוך ביותר, שיגייס כמות של זקיקים אבל לא יגדיל את הסיכון לגירוי יתר.

בנוסף מבצעים מעקב צמוד של בדיקות אולטרסאונד ובדיקות מעבדה לרמות ההורמונים בדם לצורך התאמה יומיומית של המינון הטיפולי.