מטופלים רבים מגיעים אל המרכז לפיזיותרפיה אחרי שנים של חיים בצל כאב כשהם משוכנעים שמדובר בגזירת גורל שאין כל דרך לשנותה. אולם, ברפואה ובפיזיותרפיה המודרנית החיים עם כאב נחשבים מציאות בלתי נסבלת.

 

משככי הכאבים החזקים ביותר בגוף, כמו אנדורפין וסרוטונין, מופרשים מבלוטת יותרת המוח ואחד מתפקידיהם הוא להרגיע תחושת כאב. חומרים אלה יוצרים מיסוך ושיכוך בתחושת הכאב החריפה. ברגע שהכאב נמשך זמן רב מדי המוח מפסיק לשלוח את משככי הכאבים ו"מבקש" לקבל תשדורת בהירה ומדויקת מהמקום כדי להבין את סוג הפגיעה ועוצמתה, ולדעת אילו חומרים ותאים עליו לשלוח כדי להגיע לריפוי אופטימלי.

 

בשלב זה אנחנו כדאי לעודד את המוח להמשיך ולהפריש משככי כאבים. אחד האמצעים לעשות זאת הוא הזרמה של דם לאזור, כדי שיביא עימו את חומרי המרפא הטבעיים של הגוף. הזרמת דם במינון מתאים נעשית על ידי טיפול פיזיותרפי מנואלי (ידני) באזור הכאוב יחד עם הדרכה לתרגול מותאם (הפעלה של שרירים דורשת אספקת דם וחמצן טובה יותר לאזור).

 

אמצעים נוספים יכולים להיות טיפול אלקטרותרפי של זרמים חשמליים וגלי אולטרסאונד, וטיפול תרמותרפי המשלב אמבטיית פראפין עם כריות חימום או קירור להגברת זרימת הדם למוקד הכאב.

 

מה חשוב לדעת לפני הטיפול ובמהלכו

הכאב, בדומה לכל תחושה עצבית כמו חום, קור, רטיבות ונעימות, מתווך באמצעות מערכת העצבים המרכזית הכוללת את המוח, העיניים וחוט השדרה. למשל, תחושת הכאב של קוצים דוקרים בכף הרגל מתקדמת במהירות עצומה דרך חוט השדרה עד המוח באמצעות אותות עצביים. במקרה כזה המוח יכול לתת פקודה "להזיז את הרגל לאזור נטול קוצים" ולהימנע מפציעה ומהכאב שמלווה אותה.

אלא שבמצבים של כאבים כרוניים הנמשכים זמן רב אחד הגורמים במנגנוני החיווט של מערכת העצבים אינו מתפקד, והמוח ממשיך להתריע על כאב שנובע מקוצים דוקרים בכף רגל גם אם זו לא דרכה בשדה קוצים זה חודשים. אמנם במציאות האובייקטיבית אין קוץ שחדר לכף הרגל, אבל התחושה היא שהדבר התרחש ומכאן שהכאב אמיתי.

 

כדי להתמודד עם הקושי הזה מתחילים טיפול פיזיותרפי שנועד להפחית את עוצמת הכאב, להגבילו ולעיתים אף לרפא אותו. הדרך הנכונה לעשות זאת היא באמצעות תכנות מחדש של מערכת העצבים.

 

הגוף מתריע באמצעות הכאב על סכנה ממשית או פוטנציאלית לרקמה, וגם לאחר שהסכנה חולפת עובר פרק זמן נוסף עד שהכאב עובר או לפחות נחלש. אצל אחדים מהמטופלים חלה רגיעה, בעוד שאצל אחרים נותרת רגישות מוגברת לכאב. הורדת הרגישות המוגברת (Oversensitivity) של המערכת העצבית אפשרית באמצעות תרופות ותרגול מותאם על ידי פיזיותרפיסטים - התרופות גורמות שינוי כימי והתרגילים מייצרים שינוי מכני.

 

תופעה נוספת שחשוב לתת עליה את הדעת היא הימצאותם של חיישני תנועה על פני קצות העצבים. לדוגמה, אם אחת המטופלות שוברת את היד ואין תנועה בעקבות קיבוע במתלה או בגבס אין תשדורת של תנועה ביד ובתגובה לכך המוח מגביר את רגישותם של חיישני התנועה באזור.

 

כשמורידים את המתלה או הגבס חיישני התנועה באזור נותרים רגישים יותר מהרגיל, וההצפה של תשדורת למוח מתפרשת על ידיו ככאב. כדי להתמודד עם הבעיה הזו התרגול צריך להיות מדורג ומותאם למטופלים.

 

המוח הוא במידה רבה מנהל הגוף שמבקש דיווח מתמיד על התנהלותו של כל אזור המצוי בשליטתו. ברגע שמתעוררת בעיה באזור מסוים המוח מבקש לקבל דיווח מפורט ונרחב יותר על מה שמתרחש שם, אבל כשהאזור חוזר לתפקוד רגיל המוח יכול להסתפק בדיווחים שגרתיים. זה השלב שבו ניכרת הפחתה משמעותית בעוצמת הכאב.